פסק-דין בתיק ב"ל 4814-07-11

1.         איתן ברקאי (להלן - התובע) הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי (להלן - הנתבע) לתשלום דמי פגיעה בגין תאונה מיום 10.8.10.

2.         משדחה הנתבע את תביעת התובע בנימוק - "בסעיף 150 לחוק נקבע כי מבוטח בביטוח נפגעי תאונות הוא תושב ישראל שמלאו לו 18 שנים וטרם הגיע לגיל פרישה. על פי בדיקתנו, ביום התאונה הגעת כבר לגיל פרישה, ועל כן אינך מבוטח עוד בביטוח נפגעי תאונות", הגיש הוא תביעה לבית הדין.

3.         העובדות המוסכמות בתיק זה הינן -

            1.         התובע יליד 29.5.1941.

            2.         התובע מקבל קצבת זקנה מספטמבר 2009.

            3.         המדובר באירוע תאונה מיום 10.8.10.

            4.         התובע המשיך לעבוד גם לאחר גיל פרישה ועובד עד היום.

            5.         תביעת התובע לדמי תאונה נדחתה לאור הוראות סעיף 150 לחוק.

6.         בעקבות דוחות מתוקנים שהוגשו על ידי רואה החשבון התברר שנוכו בגין ביטוח לאומי סכומים ביתר בגין שנת 2011 חודשים ינואר עד מרץ והתובע יזוכה בהחזר דמי ביטוח שנגבו ביתר.

7.         לבקשת הביטוח הלאומי נתבקש רואה החשבון להגיש דוחות מתוקנים משנת 2009 ואם גם בשנים אלה נוכו סכומים ביתר בגין ביטוח לאומי התובע יזוכה בהחזר דמי הביטוח שנגבו ביתר.

8.         הדוחות המתוקנים הוגשו לאחר שהתובע פנה בתביעה לדמי תאונה והביטוח הלאומי העלה את הטענה בדבר ניכוי חלקי לאחר גיל פרישה.

4.         טענות התובע בסיכומיו -

א.         פרשנות הנתבע לסעיף 150 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה - 1995 (להלן - החוק), מפלה מבוטחים מחמת גיל.

ב.         יש לבחון מה היתה מטרת המחוקק כשחוקק את סעיף 150 לחוק - אם הכוונה היתה לפגוע ולהפלות אנשים שהגיעו לגיל 67 ועדיין עובדים לעומת אנשים שטרם הגיעו לגיל 67, אזי החוק בטל או יש לבטלו והוא אף נוגד את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו ואת עקרונות היסוד עליהם מושתתת מדינת ישראל.

ג.          חוק הביטוח הלאומי חוקק בשנת 1995 והתיקון לסעיף 150 התקבל רק בשנת 2004 חוק יסוד כבוד האדם וחירותו פורסם בשנת 1991 ועל כן חל סעיף 8 לחוק היסוד לפיו אין פוגעים בזכויות שבחוק היסוד אלא לפי הוראות פיסקת ההגבלה.

ד.         הפסיקה קבעה מבחנים לבחינה האם נפגעה זכות יסוד. מטרת החקיקה הספציפית בסעיף 150 היא לתת ביטוח סוציאלי לאנשים שמאבדים כושר עבודה, כל עוד הם עובדים, ועל כן החוק צריך להקנות את אותו ביטחון סוציאלי גם לתובע, שהינו אדם עובד על אף שהגיע לגיל פרישה.

ה.         פרשנות הנתבע אינה הגיונית שהרי לא יתכן שהמחוקק התכוון להקנות לצעירים מעל גיל 18 שאינם עובדים את הזכאות לדמי פגיעה אבל לא להקנותה לאדם שעבר את גיל הפרישה ועדיין ממשיך לעבוד.

ו.          בעבר גיל הפרישה היה קבוע - 60 לאישה ו-65 לגבר אולם כיום סעיף 150 לחוק אינו מפרט את גיל הפרישה.

ז.          מדובר בהוראת חוק שאינה סבירה ואשר פוגעת במי שלא פרש רק בשל גילו בהשוואה למי שטרם הגיע לגיל פרישה ופרש לגמלאות. הפגיעה איננה מידתית שכן מדובר על שיעור פיצוי של 4 חודשים בלבד ולא בגזירה כלכלית שהמדינה לא תוכל לעמוד בה.